פסק-דין בתיק רע"א 9420/04

הנשיא א' ברק:

התיאטרון הלאומי "הבימה" מוחזק ומופעל כהקדש ציבורי. התיאטרון מתנהל משנת 1995 על ידי נאמן ציבורי כנאמן יחיד, שמינה בית המשפט תחת מועצת הנאמנים שהתפטרה מתפקידה. היש מקום להורות על סיום כהונתו של הנאמן הציבורי ולהשיב את ניהול התיאטרון למוסדות הנאמנות המקוריים על פי שטר ההקדש? זו השאלה הניצבת בפנינו בבקשת רשות ערעור זו.

הרקע

1.        תיאטרון הבימה נוסד במוסקבה ב-1917 ובשנות העשרים של המאה הקודמת הגיעו מרבית חבריו לישראל. באותה תקופה החל התיאטרון להתנהל כקולקטיב, אשר כל חבריו הם בעלים ומנהלים של התיאטרון. בשנת 1969 הזרימה ממשלת ישראל סיוע כספי לתיאטרון, אשר סבל מבעיות ניהול וקשיים כספיים. בד בבד שונה מבנהו המשפטי. הקולקטיב התפרק והוקם על-ידי המדינה (באמצעות שר החינוך) הקדש ציבורי לפי פקודת ההקדשות לצרכי צדקה (1924), בשם "נאמנות התיאטרון הלאומי הבימה". מטרות הקדש היו לקדם, לעודד ולפתח את התיאטרון הלאומי "הבימה" ולנהל את עניניו. מוסדות הנאמנות שנקבעו בשטר ההקדש הם מועצה של תשעה-עשר נאמנים שחבריה צוינו בשטר; הנהלה שתמנה המועצה מבין חבריה באישור שר החינוך; ו מנהל כללי שימנה שר החינוך והתרבות על פי המלצת המועצה. בהתפנה משרת נאמן, רשאים הנאמנים - בהסכמת שר החינוך והתרבות - לצרף נאמן אחר במקומו.

2.        במהלך שנת 1995 נקלע התיאטרון למשבר כלכלי חריף. התיאטרון צבר חובות בהיקפים גדולים, אשר אף הלוואה שהעמידה ממשלת ישראל לתיאטרון בשנת 1994, בסכום של כ-10 מליון ש"ח, לא פתרה. החובות לנושים הגיעו, במחצית שנת 1995, לכדי 28 מליון ש"ח. על רקע זה החליטה המועצה (ביום 24.8.95) כי אינה יכולה לקחת עוד אחריות לניהול ההקדש והתפטרה. גם המנהל הכללי התפטר. ההתפטרות אושרה על ידי שרת המדע והאומניות ונכנסה לתוקף (ביום 30.8.95). תחת המנהל המתפטר מונה המשיב 1 (יעקב אגמון) המשמש עד היום כמנהל הכללי של תיאטרון הבימה. ההקדש נותר, עם זאת, ללא נאמנים. בעקבות זאת פנה היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.ה. 10417/95) בבקשה למינוי הנאמן הציבורי כנאמן יחיד להקדש ולעיכוב כל ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים כנגד ההקדש למשך ששה חודשים. יצוין כי בתפקיד הנאמן הציבורי שימש, מאז 1985, האפוטרופוס הכללי, לפי מינוי שר המשפטים מכוח סעיף 36 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979.

3.        בית המשפט המחוזי (הנשיא דר' א' וינוגרד) נעתר לבקשת היועץ המשפטי לממשלה והחליט "למנות לתיאטרון הבימה כנאמן-יחיד את הנאמן הציבורי במקום מועצת הנאמנים, שנקבעה לתיאטרון בשטר ההקדש" (החלטה מיום 31.8.95). כהונתו לא נקצבה בזמן. לנאמן הציבורי הוענקו כל הסמכויות של המועצה. כן הוסמך הנאמן לבצע שורה של פעולות לשם גיבוש תוכנית להבראת התיאטרון. בית המשפט נעתר גם לבקשה לעכב את כל ההליכים נגד התיאטרון למשך ששה חודשים, כדי להעניק לנאמן הציבורי שהות לגבש הסדר נושים עם נושי התיאטרון.

4.        בתוך חודשיים ימים התקשר הנאמן הציבורי עם ממשלת ישראל בהסכם (מיום 31.10.95) בדבר מימון ממשלתי להבראת התיאטרון. מימון זה הותנה "בגיבוש תכנית הבראה שתבטיח פתרון כלכלי מלא לחובות הצבורים של התיאטרון ושמירה על איזון תקציבי לזמן ארוך וביצועה של תכנית כאמור" (להלן - הסכם ההבראה). על-פי הסכם ההבראה, העמידה הממשלה לרשות התיאטרון הלוואה בסך כולל של 28.2 מליון שקלים חדשים לתשלום חובותיו. החזר ההלוואה למדינה נפרס על פני שנים רבות (החל משנת 1997). הנאמן, מצידו, התחייב לצמצם את הגרעון השוטף בתקציב ולדאוג כי החל משנת 1997 ועד תום כהונתו לא תהיה חריגה תקציבית של התיאטרון, אחרי תשלום ההחזרים לממשלה. כן התחייב הנאמן להביא להפחתה של הוצאות השכר של התיאטרון, הן בדרך של שינוי הסכמי העבודה והן בדרך של צמצום מצבת המשרות. כן הוסכם על צעדים נוספים להבראת התיאטרון, ובכלל זה שינוי המבנה המשפטי שלו. וכך נקבע בסעיף 21 להסכם ההבראה:

"(א) תוך תקופת הסכם זה, תוקם חברה לתועלת הציבור, שמטרתה הפעלת תיאטרון הבימה (להלן: "החברה").

(ב) מוסכם, כי החברה לא תהיה חברה ממשלתית או מעורבת ... ומסמכי היסוד שלה, לרבות אופן מינוי הדירקטורים, ויקבעו בהסכמה בין הצדדים,ובהתייעצות עם משרדי ממשלה וגופים ציבוריים רלוונטיים.

(ג) ממועד סיום כהונתו של הנאמן הציבורי כנאמן מטעם בית המשפט, תעבור ההפעלה בפועל של התיאטרון לחברה, וכל התחייבויות הנאמן ו/או התיאטרון על פי הסכם זה ... והתחייבויות הנאמן להתייעלות לטווח ארוך, יחולו גם על החברה. אין באמור כדי לגרוע מתחולת התחייבויות על פי הסכם זה גם על התיאטרון ונאמניו אחרי סיום כהונת הנאמן הציבורי.

(ד) עם סיום כהונת הנאמן הציבורי והפעלת התיאטרון בידי החברה, יפנו הצדדים לבית המשפט לשם ביטול ההקדש".

לצד הסדרת שינוי המבנה המשפטי התייחס ההסכם גם למשך כהונתו של הנאמן הציבורי (סעיף 28):

"(א) מוסכם על הצדדים כי, בכפוף להוראות בית המשפט, הנאמן הציבורי יכהן כנאמן יחיד של התיאטרון עד לקיומם של כל תנאים להלן:

(1) הנאמן מילא את כל התחייבויותיו על פי ההסכם לפי פרק התייעלות התיאטרון ולפי פרק הגרעון הצבור;

(2) התיאטרון הראה איזון תקציבי במשך שנתיים רצופות;

(3) התיאטרון פרע לממשלה סך שלא יפחת מ-7 מליון שקלים חדשים.

(ב) עם סיום כהונתו של הנאמן הציבורי יחולו כל התחייבויותיו לפי הסכם זה על הנאמנים שימונו תחתיו או על החברה, לפי הענין".

5.        בעקבות הסכם ההבראה בוצעו שינויים בהסכמים הקיבוציים עם שחקני התיאטרון ועם עובדי התיאטרון. כן הושגו הסדרים בדבר תשלום חובות עם הבנקים שנשו בתיאטרון. כל אלה, יחד עם הסכם ההבראה, אושרו על ידי בית המשפט (ביום 28.12.95). יצוין כי בהמשך הוכנסו שינויים בהסדר ההבראה עם הממשלה, שעיקרם פריסת החזר ההלוואה על פני שנים נוספות מעבר לקבוע בהסכם. נכון להיום צפוי החזר ההלוואה להמשך עד שנת 2015.

6.        במחצית שנת 2004 התגלע משבר אמון הולך ומעמיק בין מנהל התיאטרון, שחקניו ועובדיו, לבין הנאמן הציבורי, שהינו המבקש בהליך לפנינו. ברקע המשבר עמדו פרישתו הצפויה של המשיב 1 מניהול התיאטרון, בראשית שנת 2005, ושאלת מינויו של המנהל הכללי הבא. בין המבקש למשיבים התגלעו חילוקי דעות משמעותיים בעניין אופן בחירת המנהל החדש וכן נוצרו מחלוקות בין הנאמן למשיב 1 בהקשר לתנאי פרישתו של האחרון. לשם איתורם של מועמדים לתפקיד מינה הנאמן הציבורי "ועדת איתור" הכוללת אישי ציבור ונציגת התיאטרון (משיבה 2). בטרם הוחלט על זהות המנהל החדש פנו המשיבים (ביום 16.6.2004) לבית המשפט המחוזי, ב"בקשה דחופה למתן הוראות בדבר סיום תפקידו של הנאמן הציבורי כנאמן יחיד של נאמנות הבימה". בית המשפט נתבקש להורות כי תפקידו של הנאמן הציבורי הסתיים וכי כל הסמכויות שהוקנו לו יוחזרו למועצת הנאמנים, בהתאם למסמכי היסוד של הנאמנות. ככל שהאורגנים המוסמכים של הנאמנות אינם מאויישים כיום, התבקש בית המשפט להורות למשרד החינוך והתרבות לפעול בהתאם להוראת סעיף 2(א) לשטר ההקדש ולמנות את חברי מועצת הנאמנים.